זה התחיל בטיול רגלי באחת השבתות בשכונה. ללא כל כוונה מיוחדת פלטתי הערה סתמית לגבי הקרמיקה החדשה ששמו אצל אחד השכנים בגינה. בדיעבד, אני יכול לקבוע בוודאות שההערה הזאת הפכה את חיי לגיהינום למשך מספר חודשים, ולמעשה, עד עכשיו אינני יודע אילו רעיונות מסתובבים ברגע זה ממש בראשה היפה של זוגתי.
עוד באותו טיול התחילה אשתי לשדר רמזים עבים שהיא לא תסכים להיות האחרונה בשכונה שתעשה שיפוצים בביתה. לדעתה, הבית שלנו מוזנח וישן וכנראה זאת הסיבה שהילדים שלנו עוד לא התחתנו. יפתי העלתה נימוקים רבים ומשונים, וכל זאת על מנת להכין אותי מבחינה פסיכולוגית למצב של תוהו ובוהו מתמשך, הן בתוך הבית והן בתוך חשבון הבנק שלנו.
כשמנחם בגין יצא למבצע שלום הגליל וחשב על ארבעים קילומטר, הוא לא תיאר לעצמו שיכבוש את בירות. כך גם אני לא חשבתי שאעקור דלתות וחלונות ממקומם. זה התחיל מדברים קטנים וזניחים, שלאחריהם, בשיטת הסלאמי, גררה אותה אשתי למה שנקרא "התכנית הגדולה".
את שלושת החודשים האחרונים שלפני המפץ הגדול בילינו בנסיעות בכל רחבי הארץ לחזות במגוון רחב של אתרי בנייה, ובהם ריצוף הולנדי, חלונות בלגיים, מדרגות תלויות עם מעקה בפרזול ברזילאי וג'קוזי שמייצר גם סודה. אני נהניתי בעיקר מן החלק האומנותי, שבו התעללה אשתי בקבלני השיפוצים שבאו לקבל עבודה. עוד בטלפון היא אמרה להם להביא תיק עבודות שיכלול אלבום תמונות, המלצות וקורות חיים. בראיון עצמו היא חקרה אותם שתי וערב וערכה להם בוחן פתע בידע כללי. מי שעבר את השלב הזה נתבקש להוריד מיד שלושים אחוז מהצעת המחיר שהגיש כדי שיוכל לעבור לשלב הבא. נהניתי לראות בראיונות השונים שיפוצניקים חסונים ויפים מתפתלים ומזיעים כדי לקבל עבודה.
אחרי מספר מופעי סטנד אפ שכאלו, אשתי צברה ידע רב בתחומי הבנייה, האינסטלציה והחשמל, ובחלק מהמקרים אף הסבירה לעובדים איך יהיה עליהם לבצע את העבודה. כמה מהפתרונות הארכיטקטוניים שלה ישמשו כנראה גם את בוני הבית שלישי. את השיפוצניקים היא אהבה צעירים ומקועקעים במקומות שונים, ומי שעבר את גיל הארבעים נפסל על הסף. לבסוף, אחרי הסינון הסופי, כללה נבחרת הצ'יפנדיילס חשמלאי, אינסטלאטור, רצף ובנאי, ולאחר גיבושון של מספר ימים, הפכנו כולנו למשפחה אחת מלוכדת.
במהלך העבודה פינקה אותם אשתי בקפה ובעוגות. רק בתקציב האורנג'דות והבירות הייתי יכול לרצף גם את החנייה. במיוחד זכה ליחס מועדף הרצף, שמבנה גופו השרירי, הקוקו הארוך, העגיל הגדול שהיה תקוע לו בפופיק והנחש הענק המקועקע שבצבץ ממכנסיו הקצרות, שבו את לבה של אשתי. ניסיתי למשוך קצת תשומת לב, ועברתי לידה מספר פעמים שם שפכטל, אבל הצ'יפנדיילס הלהיבו אותה יותר. בי נזכרה רק כאשר היה צריך לפנות פסולת בניין.
במשך תקופת השיפוצים חיינו בתנאי שדה ממש. הגז היה מנותק, לפעמים לא היו מים זורמים, הבית היה מלא חול ואבק ובבוקר לא התעוררנו עוד לקול ציוץ הציפורים, אלא לקול הלמות הפטישים. בכל רגע קרס קיר אחר, ומיד אחר כך עדכנה אותי אשתי לאן הוא עובר. בכל פעם שהיה נדמה לי שכבר הרסו את הכול ואפשר להתחיל לבנות מחדש, הופתעתי מהיצירתיות הפורה שלה. לא פעם קרה שקיר מסוים נהרס, נבנה מחדש, ונהרס שוב. אבל אלו דברים באמת לא חשובים.
מה שחשוב הוא, שכרגע הכול עומד על מקומו ובשלום. אני מנסה ללמוד לעבור דרך המבוך שבנו לי בבית, ועדיין קשה לי בלילה למצוא את דרכי לשירותים. עכשיו, כשהצ'יפנדיילס התפזרו לכל עבר, אני מנסה לבנות מערכת יחסים חדשה עם אשתי, שתכלול מן הסתם מספר קעקועים ועגיל שתקוע אי שם בגופי.
גבי רמני
